הוא מחכה לך ליד הברז כל ערב, והקערות שפיזרת בבית נשארות מלאות?

את מכירה את הרגע הזה.

את נכנסת הביתה, התיק עוד על הכתף,
ועוד לפני שאת מורידה נעליים, העיניים שלך כבר הולכות לקערה.

באותו גובה כמו בבוקר.

והוא? כבר בכיור.
יושב, מסתכל עלייך, ומחכה.

את פותחת לו את הברז. בזווית שהוא אוהב, לא חזק מדי.
והוא שותה. ושותה. ושותה.
כאילו לא שתה מהבוקר.

כי הוא באמת לא שתה.

הוא שותה מכל מקום בבית. חוץ מהקערה.

מהכוס שלך על השולחן, ברגע שאת מסתובבת.
מהאסלה, כשמישהו שוכח את המכסה.
ויותר מכל, מהברז.

מים שזורמים עכשיו. טריים. קרירים.
זה מה שהוא רוצה. ואת יודעת את זה.

"לפחות שמתי לו."

אז עשית מה שכל אחת הייתה עושה.
פיזרת קערות בכל הבית.
אחת במטבח. אחת בסלון. אחת ליד המיטה. אחת במרפסת.

וכל פעם שאת ממלאת עוד אחת, נהיה לך קצת יותר קל.
"יש לו מים בכל פינה."
"לפחות שמתי לו."

אבל בפנים, את יודעת.

הוא לא ישתה מהן.
את רואה את זה כל ערב. כולן באותו גובה.
ועכשיו יש לך חמש קערות לשטוף, שהוא לא נוגע באף אחת מהן.

ניסית קוביות קרח. הוא רק דג אותן לרצפה.
ניסית מי טונה. זה רק השאיר ריח במטבח.
קנית קערת נירוסטה, עברת למים מסוננים.
שום דבר לא זז.

ויש ימים שאת כבר לא צוחקת.

את עומדת מעל ארגז החול, עם הכף ביד.
מחפשת גושים. סופרת אותם.

ויום אחד את מוצאת רק גוש אחד קטן.
והלב שלך נופל לרגליים.

"הוא שתה היום משהו בכלל?"

בפקק את חושבת עליו. באמצע ישיבה.
"אם לי חם במשרד עם מזגן על 24, מה קורה שם בבית?"

בלילה את גוללת בקבוצה פוסטים על כליות.
מחפשת בין השורות את הסימנים שלו.

ואומרת לעצמך: "שלי בסדר. טפו טפו."
"הוא שותה כשאני לא רואה."

אבל הלב לא קונה.

והלב צודק. כי ככה זה עובד, ואף אחד לא מספר:

חתולים באו מהמדבר.
הגוף שלהם לא מרגיש צמא עד שכבר חסרים לו מים.

אז הוא לא יבוא לבקש.
הוא פשוט יחכה לך.

והוא? נראה מצוין.
אוכל, משחק, ישן עלייך בערב.

בדיוק כמו החתולים של מי שכותבות היום בקבוצות על עירוי שלוש פעמים בשבוע.
על חתול שלומד לפחד מהידיים שלהן.
על "הלוואי שהייתי יודעת קודם".

"אם יקרה לו משהו, אני לא אוכל להגיד שלא ידעתי."

אבל תקשיבי רגע. זה לא בגללך.

את עושה הכול נכון.
ממלאת, מחליפה, שוטפת, קמה באמצע הלילה לפתוח לו ברז.

פשוט אף אחד לא הסביר לך מה הוא מחפש בברז.
ולמה הקערה, גם הכי נקייה, לא נותנת לו את זה.

שאלות לפני שמזמינים

הערב, כשתיכנסי הביתה, תסתכלי על הקערה.

אם היא באותו גובה כמו בבוקר, את כבר יודעת מה זה אומר.